<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' ר"ח</h1>
<h2>דף י:</h2>
וימים שיחיד גומר בהן את ההלל הם י"ח ובגולה כ"א יום. והלל דראש חדש לאו דאורייתא. רב אקלע לבבל חזנהו דקרו הלל בריש ירחא, סבר לאפסוקינהו, כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל, ואם התחיל גומר. וכתב רב נטרונאי ז"ל הכי ויחיד בראש חדש אין לו רשות לגמור את ההלל (וכו') ולא לקרות כל עקר משום [דאמר] ר' שמעון בן יהוצדק י"ח ימים [יחיד] גומר בהן את ההלל וכו', וכן בצבור עושין כן שאין גומרין את ההלל אלא באלו י"ח יום. ואי קשיא לכון יחיד קאמרי, ואיכא למידק מינה יחיד הוא דאינו גומר בגולה אלא כ"א יום, הא צבור גומרין אפילו בראש חדש, ליכא למטעי בדבר זה שכך פרשו חכמים הראשונים יחיד דקאמרי' הכא צבור הוא, ואמאי קרי ליה יחיד, דכיון דחרב בית המקדש ובטלי קרבנות ועיקר שירה על הקרבנות נתקנה, קרו להון לצבור יחיד, והוו להו צבור ויחיד שוין לענין הלל של כ"א יום. [וכשם] שהצבור גומר בהן את ההלל, כך יחיד גומר בהן, אבל בראשי חדשים וששת ימי הפסח צבור קורין ואומרין לקרות ומדלגין, ויחיד אין פותח לקרות כל עיקר ופטור מלקרות ומלברך. וזהו שאמרו חכמים יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר, כך פירושו, יחיד שטעה ואמר אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את ההלל ואחר כך נזכר שבטעות בירך, וכיון שבירך אם אינו אומר הללויה הללו עבדי ה' נמצא שמוציא שם שמים לבטלה, אלא אומר הללויה עד שמגיע [אל] אלי אתה ואודך הודו לה' כי טוב ושתיק דהוה ליה אם התחיל גומר, אבל אסור לו לומר יהללוך ולחתום בברכה, וכך למדנו מרבותינו וכך אנו נוהגין. ונשאל נמי רבינו האי גאון ז"ל יחיד בראש חדש מהו לקרות את ההלל, דאשכחן למר רב יהודאי שכתב בהלכותיו וכו' ואשכחן למר רב נטרונאי ז"ל דאמר אבל בראשי חדשים וכו'. והשיב מנהג שלנו כדאמר רב נטרונאי דגמרא בהדיא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר, ש"מ דלא יתחיל לכתחלה, אבל אם התחיל גומר כדתנא, וברכת חתימה לא יברך שאינו חייב בה. ואם יש שנהגו כדמר רב יהודאי לא [י]שנו דעקר שמעתא מנהג אבותיהם [בידיהם] הוא. והא ודאי תשובה תריצא היא ועליה יש לסמוך, שימים שגומרין בהן את ההלל בין יחיד בין צבור גומרין ומברכין לפניו ולאחריו, אבל ימים שאין גומרין בהן את ההלל, צבור קורין ומברכין אבל יחיד אינו קורא כלל. ואם שכח ובירך לפניה קורא ומשלים שלא להוציא שם שמים לבטלה, אבל ברכה אחרונה לא יברך דלאו בר קריאה הוא. ולא תקשי לך ההוא דאמר רבא [ברכות י"ד ע"א] ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק, באמצע הפרק אינו פוסק, וימים שאין יחיד גומר בהן את ההלל, אפילו באמצע הפרק פוסק, דאלמא יחיד קורא בין בימים שגומרין בין בימים שאין גומרין, דאיכא לאוקמי כשקורא בצבור והוצרך לפסוק, אי נמי בשוכח ומתחיל. והם הכי ההוא דרב בר שבא איקלע לבי רבינא וימים שאין יחיד גומר בהן את ההלל הוה ולא פסק ליה, בהדי צבורא הוה קרי ובא רב בר שבא לשאול בשלומו ולא פסק ליה. והגאון ר' יצחק ז"ל כתב בהלכותיו הכי, והלל דראש חדש לאו דאורייתא הוא אלא מנהגא דרבנן הוא, ומשום הא לא גמרינן בה הלילא אלא מדלגינן דלוגי, דאמרי' רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלל בראש חדש סבר לאפסוקינהו ושמעינהו דמדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר, הלכך אי בעי יחיד למקרא הלילא בראש חדש קרי ליה בלא ברכה.
